כתב ליניארי ב' פוענח בעזרת רשימות, חזרות ושמות מקומות

שלושה סימנים על לוח חרס סייעו להפוך הצעה נועזת לפענוח:

𐀴𐀪𐀡, ti-ri-po, "חצובה".

הלוח, המוכר בשם PY Ta 641, היה רשימת מצאי מארמון פילוס. הוא מנה כלים בעלי שלוש רגליים. לפי הערכים הצליליים שמייקל ונטריס הציע לכתב ליניארי ב', אחת הרשומות נקראה ti-ri-po. מערכת הכתב יכלה לייצג רק הברות פתוחות, בדרך כלל עיצור ואחריו תנועה, ולכן המילה היוונית שמאחורי הסימנים הייתה קרובה יותר ל-tripos, אבותיה של המילה האנגלית "tripod". הכתיב לא היה מדויק כפי שכתיב אלפביתי יכול להיות מדויק. הוא היה מדויק דיו כדי לבחון אותו מול החפץ שברשימה.

זה היה חשוב, מפני שונטריס פיענח את הערכים לפני שהלוח שנחפר זה עתה נעשה חלק מן המבחן. ניחוש מוצלח יכול להניב שם אחד משכנע. פענוח צריך לקרוא חומר שמפענחו לא ידע שיגיע.

כתב ליניארי ב' עמד במבחן הזה. הוא עמד בו מפני שוונטריס לא עבד לבדו, גם אם הגרסה המוכרת של הסיפור מציגה אותו כמפצח צפנים יחיד.

ספרייה ששרדה מפני שנשרפה

ארתור אוונס מצא את לוחות הכתב הליניארי ב' הראשונים בקנוסוס שבכרתים בשנת 1900. חפירות מאוחרות יותר חשפו ארכיונים גדולים בפילוס ובאתרי ארמונות מיקניים אחרים. הלוחות לא נכתבו כספרייה שנועדה להישמר. מנהלי הארמון הטביעו חשבונות קצרים בחימר לח, ואז שמרו אותם רק כל עוד הרשומות הועילו.

האש שימרה את מה שהשגרה הייתה מוחקת. כשהארמונות עלו באש, החום אפה בטעות לוחות רבים עד שנעשו קשים דיים כדי לשרוד.

מה ששרד הוא ברובו המוחלט מנהלי: כבשים, אריגים, מרכבות, מנחות, עובדים, כלים, דגן, שמן. בכתב היו כ-87 סימנים הברתיים, לצד סימנים לסחורות ולחפצים. סימן יכול היה לעמוד עבור pa, te או ko, לא עבור אות אלפביתית אחת. צברי עיצורים ועיצורים סופיים נאלצו לעיתים להישמט או להשתנות כדי להתאים למערכת.

כך נוצרה בעיה מעגלית. היה צורך לדעת את השפה כדי לזהות את המילים, אבל היה צורך במילים קריאות כדי לזהות את השפה. לא הייתה אבן רוזטה עם אותו צו בשפה מוכרת.

הדרך החוצה הייתה ללמוד מן החזרות בטרם נקבעו צלילים.

אליס קובר התחילה בצורה, לא במשמעות

אליס קובר לימדה בברוקלין קולג' ובילתה שנים בתיעוד האופן שבו קבוצות סימנים התנהגו. בארכיון ששמרה אוניברסיטת טקסס מצויים כ-186,000 כרטיסיות שנחתכו ביד, ורבות מהן ארוזות בקופסאות סיגריות משומשות. הזוהר הגיע אחר כך. העבודה עצמה הייתה ספירה, מיון, תיקון וסירוב להכריע מוקדם מדי.

קובר התחילה בצורה לפני המשמעות. היא הבחינה בקבוצות מילים שחלקו התחלה אך השתנו בסופן. הסיומות התנהגו כמו נטיות דקדוקיות ולא כמו שונות מקרית. תהיה אשר תהיה השפה שמאחורי הכתב, נראה ששמות העצם בה שינו צורה.

לאחר מכן סידרה סימנים ברשת. סימנים שיכלו להחליף זה את זה באותו חלק של מילה נראו כמי שחולקים צליל אחד ונבדלים באחר. השורות והעמודות החלו לחשוף את ההיגיון של כתב הברות, בלי לומר לה שסימן מסוים כלשהו פירושו ti או po.

קובר מתה בשנת 1950, בגיל ארבעים ושלוש, שנתיים לפני ההכרזה המכרעת. הוגן לקרוא לפענוח הישגו של ונטריס. לא הוגן לקרוא לו הישגו בלבד.

גם אמט בנט אפשר את הפתרון. בעבודתו על החומר מפילוס הוא תקנן את מלאי הסימנים והפריד בין סימנים ממשיים לבין וריאנטים של סופרים. קובר ובנט החליפו תעתיקים ותיקנו זה את נתוניו של זה. רשת אמינה רק במידה שהסימנים שנספרו בתוכה אמינים.

מבחן שמות המקומות

ונטריס היה אדריכל עם משיכה ארוכת שנים לכתב. הוא הפיץ רשימות עבודה כדי שמומחים אחרים יוכלו לתקוף את רעיונותיו. במשך שנים חשד שכתב ליניארי ב' עשוי לקודד אטרוסקית. הראיות דחקו אותו בסופו של דבר למקום אחר.

כמה קבוצות סימנים הופיעו בלוחות כרתיים אך לא בארכיון היבשתי. ונטריס שאל אם ייתכן שהן שמות מקומות כרתיים. הוא קרא בהיסוס רצף אחד כ-a-mi-ni-so, אמניסוס, הנמל של קנוסוס, ואחר כ-ko-no-so, קנוסוס עצמה. הקריאות האלה סיפקו קבוצה מקושרת של ערכים צליליים, ולא ניחוש מבודד אחד.

ואז הערכים החלו להניב יוונית במקומות אחרים.

ב-1 ביולי 1952 הודיע ונטריס ברדיו BBC שהלוחות מכילים "יוונית קשה וארכאית, אך בכל זאת יוונית". הקלאסיקאי ג'ון צ'דוויק שמע את השידור ועד מהרה הצטרף לעבודה. לוחות פילוס של קרל בלגן, ובהם רשימת המצאי של החצובות, סיפקו חומר חדש שעליו ההצעה יכלה להצליח או לקרוס. שיטת הסימנים של בנט, הדפוסים המבניים של קובר, הערכים של ונטריס, היוונית של צ'דוויק, החפירה של בלגן והלוחות עצמם יצרו שרשרת ראיות אחת.

כך נראה פענוח אמיתי. הוא אינו משפט שנשמע משכנע. הוא שיטה שממשיכה לקרוא משפטים חדשים.

מה שהלוחות מאפשרים לנו לשמוע

כתב ליניארי ב' החזיר את היוונית הכתובה אל עולם הארמונות המיקני, מאות שנים לפני הכתובות האלפביתיות שרוב הלומדים פוגשים ראשונות. רשומותיו משמרות אוצר מילים יווני קדום הטבוע בחיי הארמון. איות בן שלושה סימנים מחבר רשימת מצאי מחימר אל היוונית tripos ואל "tripod" של ימינו. שם מקום מחבר קבוצת סימנים אל נמל שעודנו על המפה.

המגבלות חשובות לא פחות. לוחות אלה אינם ספרייה אבודה של שירה או פילוסופיה מיקנית. שפתם דחוסה, מקצועית ולעיתים קרובות קשה גם אחרי שאפשר לקרוא את הסימנים. כתב ליניארי א' משתמש בסימנים קרובים, אך השפה שמאחוריו נותרה בלתי מפוענחת. שאילת ערכים צליליים מכתב ליניארי ב' אינה הופכת שפה לא ידועה למובנת.

המשמעת הגדולה של קובר הייתה להפריד בין מה שהסימנים הוכיחו לבין מה שפותר קיווה שהם אומרים. המשמעת הזו הפכה את הקפיצה של ונטריס לברת-בחינה. והיא גם עושה את התוצאה מרגשת יותר: 𐀴𐀪𐀡 אינו קישוט מן העבר המסתורי. זהו איות שיש לו היסטוריה, דקדוק וחפץ הממתין לצדו.

PRAVIEL קיים למפגשים כאלה, שבהם למידה כיצד כתב ושפה משתלבים זה בזה מחזירה לסימנים את מעמדם כראיות לאנשים שכתבו פעם.

מקורות

• תומאס ג'. פלאימה, "Linear B Sources" (אוניברסיטת טקסס באוסטין)
• התוכנית לכתבי הים האגאי ולקדם-היסטוריה, ארכיוני קובר, בנט וונטריס
• אוניברסיטת קיימברידג', "Cracking the code: the decipherment of Linear B 60 years on"
• הפקולטה לקלאסיקה של קיימברידג', "The decipherment of Linear B"
• מייקל ונטריס וג'ון צ'דוויק, "Evidence for Greek Dialect in the Mycenaean Archives" (Journal of Hellenic Studies, 1953)