הסופר הראשון בהיסטוריה היה אישה

במשך רוב ההיסטוריה, שירים וסיפורים הגיעו אלינו אלמונים, מורשת קיבוצית של עם, בלי שם צמוד. בסביבות 2300 לפנה"ס, בעיר אוּר שבדרום עיראק של היום, מישהו שבר את השתיקה הזו ועשה דבר מדהים. היא הכניסה את עצמה אל השיר. "אני, אנחדואנה", כתבה, ועם המילים האלה נולד הרעיון עצמו של "המחבר".

היא חיה כ-1700 שנה לפני סאפפו וכ-2000 לפני ורגיליוס. היא, עד כמה שמגיעות רשומותינו, הסופרת הראשונה בתולדות האנושות שאנו יכולים לקרוא בשמה. והיא הייתה אישה.

הכוהנת שחתמה על יצירתה

אנחדואנה הייתה בתו של סרגון מאכד, המלך שבנה את האימפריה הראשונה בעולם. אביה מינה אותה לכוהנת הגדולה של אל הירח נאנה באור, אחת המשרות הדתיות רבות העצמה בארץ. שמה הוא למעשה תואר, שמשמעו משהו כמו "כוהנת גדולה, תפארת השמים".

היצירות המיוחסות לה יוצאות דופן: מחזור של 42 מזמורים למקדשי שומר, ומעל הכול, שיר ארוך ולוהט בשם התרוממות אינאנה, המופנה אל אלת האהבה והמלחמה. מה שגורם לו להיראות מודרני, על פני יותר מארבעת אלפים שנה, הוא שהוא אישי. אנחדואנה כותבת את עצמה אל תוך משבר. גזלן בשם לוגאל-אנה גירש אותה ממקדשה, והיא זועקת אל האלה בגוף ראשון, בשורות שעדיין פוגעות כמכה:

יד מפרישת ריר הונחה על פי המתוק כדבש,
והיפה בטבעי הפך לרפש.
הוא הגרים אותי לעוף מן החלון כסנונית;
כבר טעמתי את החיים.

זה אינו קולה של מסורת אלמונית. זהו אדם מסוים, במצוקה, המספר לכם את שמו ותובע שתזכרו אותו.

הבעיה היפה

כאן הסיפור נעשה מעניין יותר, לא פחות. ברגע שמביטים מקרוב, "הסופר הראשון" הופך לחידה של ממש, והגרסה הישרה טובה מן האגדה.

אין לנו דבר שאנחדואנה כתבה בעצמה. הלוחות הנושאים את שיריה הם העתקים שיצרו סופרים בבליים מאות שנים אחרי חייה, בבית ספר לסופרים שבו נלמדו יצירותיה כקלאסיקה. אז מחברותה היא ייחוס, מסורת, לא כתב יד חתום. חוקרים אחדים, כמנוח ג'רמי בלק, טענו שאולי כלל לא חיברה את מזמורי המקדשים, ושהכוהנת ההיסטורית נעשתה, במרוצת המאות, מעין קדושת מגן של הספרות, שם שבשמו ולכבודו כתבו משוררים מאוחרים.

מתרגמהּ החדש ביותר, סופוס הלה, טוען בחן שהוויכוח הזה מפספס מעט את העיקר. המחברות, הוא מציע, מעולם לא הייתה מעשה יחיד של גאון בודד. היא "ייחוס, לא הישג", דבר רב-חוטים שארגה תרבות שלמה שבחרה לשמור את שמה צמוד למילים האלה אלפיים שנה. בין שקבעה כל שורה ובין שלא, העולם העתיק הכריע שהמחברת היא אנחדואנה, ולזכור אותה הוא כשלעצמו מין אמת.

גם היא לא הייתה האישה האחרונה שהרשומות כמעט איבדו. שיריה החדשים ביותר של סאפפו צפו רק בעשור האחרון, מפפירוס בעל היסטוריה עמומה. המשוררת הרומייה סולפיקיה הותירה שש אלגיות אהבה קצרות ועזות ששרדו כמעט במקרה. התבנית ישנה ועקשנית: נשים כתבו, והמילים נאלצו להיאבק כדי להגיע אלינו.

פנים וחתימה מלפני 4300 שנה

החפץ הבלתי נשכח ביותר בסיפור הזה אינו טקסט כלל. זהו דיסקוס אנחדואנה, דיסקוס חצוב מבהט שנחפר באור, המראה את הכוהנת עצמה בגלימת טקס מדורגת, מנצחת על קורבן, ושמה חרוט לצדה. פנים וחתימה יחד, מלפני ארבעים ושלוש מאות שנה. תוכלו לעמוד מולו, ולהיות מובטים בחזרה בידי הסופר הראשון שאנו מכירים.

חמש מילים מן הסופר הראשון

אנחדואנה כתבה בשומרית, אחת השפות הכתובות העתיקות ביותר עלי אדמות, לשון שאינה קרובה לשום שפה אחרת שאנו מכירים. כמה ממילותיה פותחות את העולם שבו חיה:

• en (אֶן), כוהנת גדולה או אדון, התואר החבוי בשמה.
• nin (נִין), גבירה או מלכה, מילתה לאלה.
• me (מֶה), הכוחות האלוהיים, החוקים הקוסמיים שאלה מחזיקה.
• Inana (אינאנה), אלת האהבה והמלחמה שאותה הללה וממנה התחננה.
• za-mi (זַא-מי), הלל, המילה החותמת מזמור שומרי כהלכה.

לקרוא את אנחדואנה בשומרית הוא להתקרב, ככל שאדם יכול, אל הרגע שבו הכתיבה נעשתה אישית, כשאדם הביט לראשונה בשיר וחשב: זה שלי, ואומַר זאת. רובנו תמיד נפגוש אותה תחילה בתרגום, וזה בסדר. אך דלת המקור פתוחה, ולעבור בה היא כל הסיבה שבגללה קיים PRAVIEL: לקחת אתכם מן הסימן הזר הראשון שלכם אל הסופר הראשון, בכתב ידה שלה.

מקורות

• סופוס הלה, אנחדואנה: השירים המלאים של הסופרת הראשונה בעולם (ייל, 2023)
• "היא אשר כתבה: אנחדואנה ונשות מסופוטמיה" (ספריית ומוזיאון מורגן)
• התרוממות אינאנה, תרגום (ETCSL, אוקספורד)
• אנחדואנה (סקירה והוויכוח על המחברות)