משל בשפה שאין ממנה טקסטים ששרדו

בשנת 1868 פרסם אוגוסט שלייכר סיפור בשפה שאין ממנה טקסט קדום ששרד.

הוא נפתח בכבשה שאין לה צמר. הכבשה רואה סוסים עושים עבודות מסוגים שונים בשביל אדם ומרחמת עליהם. הסוסים משיבים שלכבשה יש סיבה גדולה יותר להתאבל: האדם הופך את צמר הכבשה לבגד חם, ואילו הכבשה נותרת עירומה. הכבשה שומעת זאת ובורחת.

שלייכר קרא לו Avis akvāsas ka, "הכבשה והסוסים". הוא לא גילה את הסיפור על לוח. הוא כתב אותו כניסוי בפרוטו-הודו-אירופית, האב המשוחזר של שפות המשתרעות כיום מאנגלית ואירית ועד יוונית, פרסית והינדית.

המשל נכתב מחדש פעמים רבות מאז. אין זה כישלון. כל גרסה היא מפה מתוארכת של מה שבלשנים חשבו שיוכלו לשחזר.

הכוכבית שלפני הכבשה

שחזור מודרני של המילה "כבשה" נכתב לעיתים קרובות *h₂ówis.

כל סימן בצורה הדחוסה הזאת נושא אזהרה או טענה:

• ה-כוכבית מציינת שהמילה משוחזרת, ולא מתועדת ישירות.
• h₂ מייצג אחד מן העיצורים האבודים המכונים על פי המוסכמה לרינגאליים. הגייתו המדויקת אינה ודאית.
• יתר הצורה מתחבר לצורות כגון ovis בלטינית, ávi- בסנסקריט ו-ewe באנגלית.

לכן *h₂ówis אינו אומר "כך בדיוק אמר דובר פרהיסטורי כלשהו". פירושו הוא "צורה זו מסבירה באופן הטוב ביותר רשת של התאמות סדירות בין השפות ששרדו".

סוסי המשל מציעים דוגמה נוספת: *h₁éḱwos, "סוס", עומד מאחורי צורות הכוללות את equus הלטינית ואת aśva- הסנסקריטית. ההתאמה אינה מבוססת על דמיון מעורפל בין שתי מילים. בלשנים משווים מערכות שלמות של שינויי צליל, סיומות דקדוקיות ואוצר מילים בין שפות קרובות. אב קדום מוצע צריך להסביר צאצאים רבים בבת אחת.

זו השיטה ההשוואתית. היא פועלת לאחור, אך אינה פועלת באסוציאציות חופשיות.

מדוע המשל ממשיך להשתנות

פתיחתו של שלייכר הייתה Avis, jasmin varnā na ā ast, dadarka akvams: "כבשה שלא היה לה צמר ראתה סוסים." המשפט נראה ידידותי יחסית למי שמכיר לטינית או סנסקריט, מפני שהשחזור של שלייכר נשען במידה רבה על השפות האלה.

בלשנים מאוחרים יותר שינו את התנועות, העיצורים, הסיומות ואפילו את הצלילים שלדעתם נעלמו לפני שרוב השפות ההודו-אירופיות הועלו על הכתב. הכבשה המודרנית קיבלה h₂. הסוס קיבל h₁ ועיצור חכי הנכתב ḱ. המשפט המסודר מן המאה התשע עשרה נעשה מוזר יותר ככל שהמודל נעשה מדויק יותר.

המוזרות הזאת מועילה. אין לתגמל שחזור מפני שהוא נראה מוכר לקורא מודרני. עליו לתת דין וחשבון לראיות.

המשל גם חושף את ההבדל בין שחזור מילים לבין שחזור עולם. אוצר מילים משותף יכול לספר לנו שדוברים ירשו מונחים לכבשים, לסוסים, לקרבה משפחתית ולעוד דברים רבים. הוא אינו מוכיח שהסצנה הקטנה של שלייכר אירעה, או שכל חפץ וסידור חברתי בסיפור השתייכו לתקופה מדויקת אחת של הפרוטו-הודו-אירופית. הסיפור הוא הדגמה בלשנית, לא עדות ראייה מן הפרהיסטוריה.

העיצורים שנחזו לפני שנמצאו

התיקון הדרמטי ביותר הגיע מצלילים שהוצעו תחילה כאלגברה.

בשנת 1878 טען פרדינן דה סוסיר הצעיר שיסודות אבודים עיצבו פעם את דפוסי התנועות בהודו-אירופית. לא הייתה בידו כתובת שהכילה את הצלילים האלה. הוא הסיק אותם מחוסרים ומחילופים בשפות הבת. חוקרים אחרים פיתחו בהמשך את ההצעה למה שנודע כתאוריית הלרינגאלים.

ואז נכנסה החיתית להשוואה. השפה, שנשמרה על לוחות כתב יתדות מאנטוליה, הכילה עיצור שנכתב בסימן שחוקרים מתעתקים כ-ḫ, בעמדות שתאמו כמה מן הצלילים שהתאוריה חזתה. בשנת 1927 הפך יז'י קורילוביץ' את ההתאמה למפורשת.

החיתית לא יישבה את ההגייה המדויקת של כל לרינגאל משוחזר, ומומחים עדיין מתווכחים על מספרם ועל ערכיהם הפונטיים. היא עשתה דבר חשוב יותר מסידור נאה של התאוריה. היא סיפקה ראיות חדשות מחוץ לקבוצת השפות שעליה נבנתה ההצעה המקורית.

מבנה שהוסק מדפוסי תנועות הותיר עקבה עיצורית על חרס.

איך נשמעת שפה משוחזרת

בלשנים יכולים להגות שחזורים פרוטו-הודו-אירופיים, ואנדרו בירד מאוניברסיטת קנטקי הקליט משלים משוחזרים. התוצאה אינה הקלטה שחולצה מן העבר. זהו מודל שהפך לקולי.

כדי לקרוא צורה כמו *h₂ówis בקול, דובר חייב לבחור ערכים לסימנים שצליליהם המדויקים נותרים לא ודאיים. גם הקצב, הצברים ומבנה ההברות תלויים בניתוח מסוים. הקלטה יכולה לחשוף מה ניתוח כזה מרמז. היא אינה יכולה להפוך את הניתוח לאמיתי באופן יחיד ובלעדי.

ההבחנה הזאת היא תענוגו של התרגיל. avis של שלייכר ו-*h₂ówis מודרני אינם לחשי קסם יריבים. הם שלבים בטיעון, המופרדים בלוחות חיתיים, בחוקי צליל טובים יותר וביותר ממאה שנות ביקורת.

שום סופר קדום לא הותיר לנו פסקה בפרוטו-הודו-אירופית. מה ששרד מפוזר בין צאצאיה. ovis הלטינית, ávi- הסנסקריטית, ewe האנגלית וצורות רבות אחרות משמרות כל אחת חלק מן המסלול. הדקדוק והתאמות הצליל מביאים את החלקים האלה למוקד, ואילו הכוכבית משאירה את אי-הוודאות גלויה.

PRAVIEL נבנה סביב אותו הרגל של קריאה קרובה: לא להתייחס לצורה עתיקה כאל שריד קישוטי, אלא לשאול מה כל צליל, סיומת וסימן מחקרי מאפשרים לנו לדעת.

מקורות

• קית' ג'ונסון, The History of Early English, משל 1868 של שלייכר ותרגומו (Routledge)
• אוניברסיטת קנטקי, "Fables of the Reconstruction: Andrew Byrd"
• המרכז למחקר בלשני, אוניברסיטת טקסס באוסטין, "The Laryngeal Theory"
• המרכז למחקר בלשני, אוניברסיטת טקסס באוסטין, רפלקסים הודו-אירופיים של "ewe, sheep"
• ה'. קרייג מלכרט, "Practice Reconstruction" (בלשנות, UCLA)